צוואה וירושת הזכויות בנחלה החקלאית 

צוואה וירושת הזכויות בנחלה החקלאית

אופן העברת הזכויות בנחלה החקלאית (להלן: "הזכויות") בהתיישבות העובדת נקבע על פי החקיקה, החלטות מועצת מקרקעי ישראל, חוזה התיישבות של האגודה (להלן: "חוזה ההתיישבות") עם רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רשות המקרקעין"), תקנון האגודה השיתופית (להלן: "התקנון") וחוזה החכירה ככל שיש למתיישב חוזה כזה (להלן: "חוזה החכירה").

ככלל, כאשר הזכויות הינן חלק מעיזבונו של המתיישב שנפטר, אזי יש תוקף להוראות הצוואה, והזכויות מועברות על פי הוראות חוק הירושה בכפוף להוראות רשות המקרקעין, ההוראות החוזיות של חוזה ההתיישבות, ההוראות החוזיות של התקנון, וההוראות החוזיות של חוזה החכירה ככל שיש.

ככל שהזכויות אינן חלק מעיזבונו של המתיישב שנפטר, אזי לכאורה חוק הירושה איננו חל, ולכאורה שאין מתחשבים בהוראות הצוואה, ולכאורה נוהגים על פי ההוראות החוזיות שפורטו לעיל.

לא בכדי סייגנו את האמור בסע' הקודם באומרנו "לכאורה" שכן גם כאשר הזכויות אינן חלק מהעיזבון, ולכן חוק הירושה איננו חל, ולכן הוראות הצוואה לעניין הזכויות אינן חלות, גם אז, עדיין יש מקרים בהם ביהמ"ש איננו מתעלם מהצוואה, ופוסק תוך התחשבות בהוראות הצוואה.

השאלה אם הזכויות הינן חלק מהעיזבון אם לאו, הינה שאלה משפטית לא קלה, והמענה עליה איננו חד משמעי. התשובה לשאלה זו תלויה בהוראות החוזיות של חוזה התיישבות הספציפי, בהוראות החוזיות של התקנון הספציפי, וכן הנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה.

בכל מקרה, כאשר עורכים צוואה, כדאי לשקול ציווי הוראות לעניין הזכויות בנחלה, גם אם על פי ייעוץ משפטי הזכויות אינן חלק מהעיזבון, וזאת מאחר שביהמ"ש יכול שיתחשב בהוראות הצוואה, אם וכאשר יובא נושא הזכויות בפני ביהמ"ש.

להלן יובא מקרה בו ביהמ"ש פסק כי הזכויות בנחלה שאינן חלק מהעיזבון, יועברו על פי הוראות צוואת ההורים, על פי ההוראות החוזיות של חוזה ההתיישבות, ושלא על פי חוק הירושה.

רקע עובדתי ומשפטי:

ראובן שהתקבל כחבר באגודה, טוען שהוא בן ממשיך ולפיכך משנפטר אביו (אלמן ללא בת זוג), הוא בעל הזכויות.

לחילופין טוען ראובן כי אם ביהמ"ש לא יכיר בו כבן ממשיך, אזי מן הראוי שהזכויות יעברו אליו בתור הבן היחיד המסוגל לקיים את המשק.

ראובן טוען כי הוא פטור מלפצות את אחיו עבור הזכויות בנחלה.

 שמעון ולוי, אחיו של ראובן, טוענים כי המסמכים לפיהם ראובן הינו בן ממשיך נחתמו על מנת לאפשר לראובן לבנות בית מגורים בנחלה, וכי לא היה בכוונת ההורים למנות את ראובן לבן ממשיך במובן שהוא יקבל את הזכויות בנחלה.

הסוכנות היהודית מאשרת כי נעשה הליך ראשוני לצורך קביעת ראובן כבן ממשיך אך ההליך לא הסתיים.

נקבע כי הסוכנות לא העבירה כל הודעה למנהל מקרקעי ישראל בעניין מינוי בן ממשיך.

מנהל מקרקעי ישראל (הרשות) הודיע כי לא נעשו על רישומים בדבר התחייבות לבן ממשיך, וכי הזכויות רשומות על שם ההורים.

ההורים הותירו צוואות הדדיות (הוראות זהות בשתי הצוואות)  המצוות כי לאחר פטירתם, הנחלה תימכר והתמורה הכספית תחולק בין שלשת האחים בחלקים שווים.

חוזה התיישבות של האגודה לכתחילה היה חוזה משולש (מנהל – סוכנות – אגודה), ולאחר מכן חוזה דו צדדי (מנהל – אגודה). בחוזה המשולש יש הוראה ספציפית להעברת הזכויות לבן ממשיך שאושר ע"י הסוכנות, ואילו בחוזה הדו צדדי ההתייחסות לבן ממשיך הינה רק למי שאושר ע"י הסוכנות כבן ממשיך כאשר החוזה המשולש היה בתוקף (סע' 19ג(7)), קודם החוזה הדו צדדי.

 

להלן נוסח שלשת הסעיפים הרלוואנטיים בחוזה ההתיישבות (הדו צדדי), על פיהם (על פי אחד מהשלשה) ניתן להעביר את הזכויות בנחלה, והוראת סע' 114(א) לחוק הירושה:

סע' 19ג(3) – העברת הזכויות לילד המסוגל לקיים את המשק מבחינה חקלאית:

"לא הניח המנוח בן זוג, או הניח יותר מילד אחד  תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט"

סע' 19ג(4) – העברת הזכויות למי שנקבע על פי צוואה:

"כל אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו"

סע' 19ג(7) – העברת הזכויות לבן ממשיך:

"על אף האמור בפסקאות 2 עד 6 לעיל ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל, אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר אגודה, בדבר מסירת זכויות שימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו".

סע' 114(א) לחוק הירושה – חובת פיצוי היורשים:

"משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון."

הכרעת בית המשפט:

ביהמ"ש קבע כי הזכויות בנחלה אינן חלק מהעיזבון ולכן חוק הירושה איננו חל ולפיכך לא ניתן לחייב את היורש בזכויות בנחלה לפצות את היורשים האחרים על פי האמור בסע' 114(א) בחוק הירושה.

על ביהמ"ש היה להכריע על פי איזה סע' מהוראות חוזה התיישבות תועברנה הזכויות.

לפיכך, ראשית היה על ביהמ"ש להכריע בשאלה האם ראובן הינו בן ממשיך, כן או לא? שהרי אם ראובן הינו בן ממשיך תועברנה הזכויות על פי סע' 19(ג)7.

ביהמ"ש קבע כי הדרך להכריע בשאלה זו היא בחינתה בשני מעגלים:

        א.       מעגל פנימי - מעגל היחסים בין בני המשפחה, בינם לבין עצמם.

        ב.        מעגל חיצוני – מעגל היחסים בין בני המשפחה לרשויות השונות.

כל מעגל נבחן בפני עצמו, וכן נבחנת ההשפעה הדדית בין המעגלים, כאשר למעגל הפנימי משקל רב יותר מלמעגל החיצוני.

במישור המעגל הפנימי קבע ביהמ"ש כי לא היה בכוונת ההורים למנות את ראובן כבן ממשיך, וכי הליך מינויו של ראובן לבן ממשיך היה אך ורק לצורך צירוף מגרש לבניה לנחלה על מנת לאפשר לראובן לבנות על המגרש את ביתו. חיזוק לכך נמצא בהוראות הצוואה לפיהם אחר מות ההורים הנחלה תימכר והתמורה הכספית תחולק בין שלשת האחים בחלקים שווים.

במישור המעגל החיצוני קבע ביהמ"ש כי ראובן אושר ע"י הסוכנות כבן ממשיך, וכי אי השלמת הליך רישומו של ראובן היה באחריות הסוכנות, ולא באחריות ראובן.

מאחר וכאמור משקלו של המעגל הפנימי משמעותי יותר, פסק ביהמ"ש כי ראובן איננו בן ממשיך, ולפיכך הזכויות לא תועברנה על פי הוראות סע' 19(ג)7.

לאחר שביהמ"ש פסק כי הזכויות לא תעבורנה לראובן על פי הוראות סע' 19ג(7) מאחר והוא איננו בן ממשיך, היה על ביהמ"ש לבחון האם יש להעביר את הזכויות לראובן שטען כי הוא הבן היחידי שמסוגל לקיים את המשק וזאת על פי הוראות סע' 19(ג)3. ביהמ"ש פסק כי כאשר המשק איננו פעיל מבחינה חקלאית, אין לפעול על פי סע' 19(ג)3, מאחר ואין דרך להבטיח כי הבן הזוכה בזכויות יקיים את המשק מבחינה חקלאית.

עוד פסק ביהמ"ש כי כאשר ניתן להעביר את הזכויות לפי הוראות הצוואה (הוראות סע' 19(ג)4), יש להעדיף זאת על פני העברת הזכויות לבן היחידי שמסוגל לקיים את המשק מבחינה חקלאית (הוראות סע' 19(ג)3), וזאת משום הפסיקה, ההיגיון, השכל הישר ובעיקר מהסיבה של כיבוד רצון המת.

לפיכך פסק ביהמ"ש כי הזכויות יעברו על פי הוראות סע' 19(ג)4, כלומר על פי הוראות הצוואה.

אלא שהוראות הצוואה קובעות כי הזכויות תימכרנה ותמורתן תחולק בין היורשים בחלקים שווים, ואילו הוראות סע' 19(ג)4 קובעות כי  הזכויות תעבורנה לבן אחד בלבד שייקבע על פי הוראות הצוואה, כלומר שהוראות צוואת ההורים היו שלא על פי הוראות חוזה התיישבות.

ביהמ"ש פסק כי ניתן להתגבר על אי ההתאמה בין הוראות הצוואה להוראות חוזה התיישבות באמצעות התחקות אחר אומד דעתה המשוער של הצוואה, וביצוע בקרוב של הצוואה.

בסופו של יום פסק ביהמ"ש כי ראובן יוכל לבחור באחת משלש חלופות:

        א.       הזכויות יועברו לראובן אשר יפצה את אחיו.

        ב.        מכירת הזכויות וחלוקת התמורה בחלקים שווים בין האחים לאחר קיזוז שווי בית המגורים והמגרש של ראובן.

        ג.        פיצול מגרש המגורים מהנחלה, ומכירת הזכויות וחלוקת התמורה בחלקים שווים בין האחים.

סיכום

הנה כי כן, ביהמ"ש קבע כי הזכויות בנחלה אינן חלק מהעיזבון, ולפיכך חוק הירושה איננו חל והוראות הצוואה אינו תקפות.

אלא שביהמ"ש החליט כי הזכויות תעבורנה על פי הוראות סע' 19(ג)4 בחוזה התיישבות הקובע כי הזכויות תעבורנה למי אשר נקבע לכך על פי הוראות הצוואה.

מאחר והצוואה קבעה כי הזכויות תימכרנה ותמורתן תחולק בחלקים שווים בין היורשים, "התאים" ביהמ"ש את הוראות הצוואה להוראות חוזה ההתיישבות ופסק על פי הוראות הצוואה.

לסיכום, ראוי להביא את דברי בית המשפט באשר למדיניות בתי המשפט לעניין ירושת הנחלה החקלאית. נראה שלמדיניות ביהמ"ש היה המשקל הרב ביותר בעניין פסק הדין. להלן דברי ביהמ"ש:

"המגמה הנוהגת כיום בבתי המשפט היא להימנע מפרי הביאושים של מוסד "הבן הממשיך", באמצעות חלוקה צודקת והוגנת של הנחלה החקלאית (כולה או חלקה) בין כל הילדים, כאשר הדבר אפשרי לאור חוזה המשבצת או באמצעות מנגנון הפיצוי הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה"

המסקנה המתבקשת מפרשה זו היא כי גם כאשר על פי הייעוץ המשפטי, אין הזכויות חלק מהעיזבון, יש לבחון היטב כיצד ההורים הרוצים בכך, יצוו בצוואתם הוראות אשר ככל שיורשיהם יימנעו מלקיימן, ייתכן וביהמ"ש הוא אשר יעשה כן, גם אם ביצוע מקורב ולא על פי הציווי המדויק.

 הכותב הינו עו"ד המתמחה בתחום המסחרי כלכלי ובמיוחד באגודות שיתופיות.

האמור ברשימה לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום הספציפי בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.

עו"ד עמיר דרורי הינו הבעלים של משרד עצמאי המתמחה בתחום המסחרי כלכלי ובמיוחד באגודות שיתופיות.